עשרים ושבע שנים, בלי
זיו ברגור ז"ל
כתבתי מכתב. עדיין מחכה לתשובה. שרותי הדואר או המיילים, בעולם, שמעבר לעולמנו אנו,
בעולם שבו נמצא בננו זיו, כבר 27 שנה, אינם מגיבים ללא השהיה. לשעון הזמן שם, יש מתח
זמנים אחר, איטי יותר. מאומה לא דוחק. מדידת השעות או הימים מתרחשת אל מול הנצח,
שאין לו תפוגה. אבל אני עדיין מצפה. אני עדיין מחכה להרשאתו, להשתמש בזכרו, בתוקף
מותו, בעת שירותו הצבאי, בהיותו בן 23. להפגין בשמו; למחות עם תמונתו (מאז); לצטט
מדבריו ולהתחלק אתנו עם דעותיו -הסכמתו או הסתייגותו, לפעול , בימי חירום אלו, למען
שמירת קיומה של המדינה כמדינת מופת, בעולם הבינלאומי המעוות. זאת בזכות נכונותו
להגן על מדינת ישראל מפני אויבים מבחוץ ו/או מבפנים.
אני פונה לכל בני משפחתו, ידידיו, חבריו, מוקירי זכרו, מפקדיו, פיקודיו ואוהביו, לכבד את
עמדותיו, לתמוך בגרסת המחאה שלנו ולהימנע מלעלות לקברו, ביום הזיכרון הזה, בטקסי
הזיכרון הממלכתיים, המנוהלים ע"י מנהיגיה הנוכחיים של המדינה אשר עושים פלסתר
מזכרם המקודש של בנינו ומאמונתנו, שקורבנם לא היה לשווא.
נודה לכם, אם תצטרפו אלינו, בנסיבות האלו של ציון יום הזיכרון הממלכתי, ונזכור ביחד את
זיו, במקום מגורנו הנוכחי, מגדלי הים התיכון, רמת השרון, רח' הנצח 23
אנו נעלה לקברו של זיו כפי שנהגנו, מזה, שנים
ביום הזיכרון האישי -העשרים ושבע בלעדיו
כואבים, מתגעגעים ואוהבים
ביום שישי 5.5.2023 יד' אייר תשפ"ג בשעה 13:00
בבית הקברות הצבאי, בקרית שאול
אביו ואחותו יונה ואילת ברגור
נודה לכם באם תצטרפו אלינו, לזכור אותו ביחד.
